הפעם הראשונה שבה שמעתי איזו-פוליפוניה חיה הייתה במסעדה ליד פזארי אי ריי, וחשבתי שמערכת השמע מקולקלת. שלושה קולות שרו, אבל הם לא הרמוניזו בדרך שציפיתי לה. קול אחד דרן נמוך ורצוף, קול שני ארג את עצמו פנימה והחוצה ברבעי טונים. הקול המוביל שר מלודיה שנראתה נלחמת בשני הקולות האחרים. ואז פתאום זה הגיוני. הרגשתי את הרטט בחזה לפני שהצלחתי להבין אותו בראש. זה מה שאיזו-פוליפוניה עושה לך. לא מובן בהתחלה, ואז פתאום מובן לגמרי, וכבר אי אפשר לשמוע דברים בלעדיו.
מדריך מהיר לזירות מוזיקת עם בטירנה
| מקום | סוג מוזיקה | אווירה | מנה חובה | מחיר |
|---|---|---|---|---|
| Mullixhiu | מסורתי מאוצר | ארוחת גורמה | מרק טראהאנה | מעל 3,000 לקה |
| מסעדת Oda | איזו-פוליפוניה חיה | אמיתי עם טאץ’ תיירותי | טאווה קוסי | 800 עד 1,100 לקה |
| Juvenilja | מסורתי מעורב | חגיגה משפחתית | תפריט קבוע | 1,650 לקה |
מה הופך את האיזו-פוליפוניה הדרום-אלבנית למשהו שאי אפשר לשכוח
מסורת הזמרה הזאת מגיעה מאזורי לאב וטוסק שבדרום אלבניה, ויש סיבה טובה לכך שאונסק”ו הכיר בה כמורשת בלתי מוחשית של האנושות. כשכמה זמרים שרים יחד הם יוצרים הרמוניות שנשמעות כמעט דיסוננטיות. קול אחד מחזיק בדרון קבוע שנקרא האיזו, והקולות האחרים ארגים מלודיות סביבו. הצליל עתיק, גולמי, היפנוטי.
זאת לא מוזיקת סאז טורקית ולא בוזוקי יווני. במוזיקת העם האלבנית הדרומית, הזמרה באה ראשונה והכלים משניים. הצ’יפטלי, עוד בעל שתי מיתרים, הוא כלי שדורש קצת הסתגלות. הלאהוטה, כינור עם מיתר יחיד, פועלת יותר כמו כלי קצב מאשר כלי מלודיה. השירים עוסקים בהרים, בדמים, באהבה ובמאבקים נגד השלטון העות’מאני. הרגש עובר גם אם לא מבינים מילה אחת. בקולות האלה יש מאות שנים של היסטוריה, וכדי לראות אותה במו עיניכם אפשר לעקוב אחר מסלול ערי אונסקו.
מולישיו: ארוחת שף עם מוזיקת עם מפעם לפעם
חשוב להיות ישרים לגבי מולישיו. המסעדה של השף בלדר קולה בקרבת הפארק הגדול ליד שכונת הבלוק היא כתובת מוכרת בינלאומית. לא הולכים לשם לארוחת ערב פשוטה, אלא לארוחה ברצינות. מרק הטראהאנה לבדו שווה את הנסיעה. הוא מוכן מחיטה מותססת ויוגורט בשיטה שנראה שסבתות שכללו לדורות, וזה רק טעימה אחת מתוך עולם מנות אלבניות מסורתיות שלם.
המוזיקת העם מאוצרת ולא מתרחשת כל ערב, לפעמים בסופי שבוע נבחרים. כשיש אירוע, הוא אישי ועצמתי, אבל צריך להזמין מקום שבועות מראש ולהסכים לתפריט הטעימות המלא. להכין בין שלוש שעות ומעלה ומחיר שמתחיל מ-3,000 לקה לאדם, כ-30 אירו לשבעה עד שמונה קורסים. להזמנות אפשר להשתמש בטופס באתר mullixhiu.al או להתקשר ישירות למסעדה. האווירה היא כמו אוכל גורמה אלבני מודרני עם נשמה מסורתית. זה לא המקום לבוא אליו בשביל ג’ולט מהיר של מוזיקת עם. אבל אם אתם רוצים להבין איך אוכל ומוזיקה אלבניים קשורים זה לזה ברמה העמוקה ביותר, זה המקום שלכם.
מסעדת Oda: ההימור הבטוח ליד פזארי אי ריי
כל יום חמישי ושבת בשמונה בערב, מסעדת Oda ליד השוק החדש (פזארי אי ריי) מגישה מוזיקת איזו-פוליפוניה חיה. הזמרים הם מקצועיים שעסקו בסגנון הזה שנים, ואפשר לשמוע את הטכניקה, איך הקולות מתאחדים ליצירת הדרון הייחודי הזה.
החדר מריח פלפלים צלויים ועשן עץ. הראקי שם חזק וביתי ומשתדך נהדר לטאווה קוסי שלהם (800 עד 900 לקה), שילוב שמסביר הרבה על תרבות השתייה האלבנית. המוזיקה אמיתית אבל מלוטשת קצת לנוחות התיירים. בכל זאת אמיתי, רק יותר נגיש מאשר להיכנס לחתונה בכפר. להזמין מקום מראש, בייחוד לשבת. מחיר של 800 עד 1,100 לקה לאדם כולל שתייה.
ג’ווניליה: המקום לחגיגות משפחתיות
מבחוץ, המסעדה המסורתית Juvenilja ברחוב רוגה א-קאוואיס נראית כמו מלכודת תיירים בגלל העיצוב שלה. אבל בסופי שבוע, מקומיים ממלאים אותה לחגיגות משפחתיות. התפריט הקבוע, שעולה 1,650 לקה, כולל כמה קורסים ומוזיקה חיה.
ראיתי שם הופעות מדהימות. אישה בת שבעים שרה שיר ערש שגרם לכל החדר לשתוק. ילדים שמנגנים על צ’יפטלי עם הסבים שלהם. זה מרגש כי אף פעם לא יודעים מה יקרה. שימו לב שמדובר במקום לקבוצות, לא לטייל יחיד. הוא מתאים לו למשפחות אלבניות שחוגגות ימי הולדת או אירוסין. אבל אם אפשר להרכיב קבוצה של ארבעה חמישה אנשים, שווה את זה.
מה שהמקומיים אומרים על נימוסים בהופעות מוזיקת עם
כשמישהו שר עוצרים לדבר. לא מצלמים. לא מוחאים כפיים בין בתים. כשזמר מסיים שיר חזק, הביטוי הנכון הוא ‘טה לומטה גויה’ שפירושו ‘יתברך פיך’. זוהי הברכה המדויקת לזמרים, הרבה יותר אישית מסתם ‘ברבו’. המקומיים יצעקו את זה ואתם צריכים לצעוק יחד איתם. מותר להציע ראקי למוזיקאים שמסתובבים. הם בדרך כלל יענו כן, ירימו כוסית יחד איתכם, וימשיכו לנגן. זה לא חובה, אבל זה יצור קשר אנושי אמיתי.
מידע שימושי לפני שיוצאים
להגיע בלילה בצורה הכי חכמה, השתמשו באפליקציית Mega Taxi או Speed Taxi. מוניות רגילות בלילה יכולות לייצר הפתעות לא נעימות במחיר. להזמנות, וואטסאפ הוא הנורמה בכל המסעדות האלה. אפשר גם להתקשר, אבל הודעה עובדת טוב יותר. המוזיקה מתחילה בין שמונה וחצי לתשע בערב ולפעמים גם יאוחר יותר, אז קל לשלב ערב כזה אחרי יום שמוקדש לאטרקציות בטירנה. לגבי הלבוש, קז’ואל אבל מכובד. המקומיים מתלבשים יפה.
הרגע שבו שלושה קולות מתאחדים והצליל מתיישב בחזה, שבו נגן הצ’יפטלי עוצם עיניים והחדר שותק לגמרי, ומבינים שהמוזיקה הזאת שרדה מלחמות, אימפריות ומודרניזציה, זאת הסיבה שהגעתם לאלבניה.
שמעתם פעם צליל שגרם לשיערות הגוף לסמור? כתבו בתגובות אם האיזו-פוליפוניה עשתה לכם את זה.
